<h1>כל בו הלכ' אישות סימן ע"ה</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ואסור להוציא שכבת זרע לבטלה. לפיכך לא יהא אדם דש מבפני' וזורה בחוץ ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד. ואלו שמנאפין ביד יושבין בנדוי והרי הן כאלו הרגו את הנפש ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו. וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת [אלא אם יבא לידי הרהור יסיע עצמו בדברי תורה שהיא איילת אהבים, לפיכך לא ישן אדם על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעל שלא יבא לידי קושי, ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בעת שנזקקין זה עם זה] כדי שלא יבא לידי הרהור.
ואסור למי שאינו נשוי אשה להכניס ידו תחת טבורו ואם השתין לא יאחוז באמה. וה"ר יצחק חסיד כתב אם לא מעטרה ולמטה לצד הארץ ואף אם הוא נשוי כי אחר שהעונש כל כך שהו' כמבי' מבול לעולם מאד יש לו להזהר על הדבר ולקדש עצמו אף במותר לו והר"ש כתב יסייע בבצים. והר"מ כתב בין שהוא נשוי בין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה אלא בשעה שנצרך לנקביו. חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא הסתכל מעולם במילתו. ומהם מי שהתפאר שמעולם לא התבונן בצורת אשתו.
<h2>דף יז.</h2>
ואסור לאדם לשמש מטתו לאור נר ואפילו בליל שבת אם היה נר דלוק אם לא יהיה לו מחיצה בינו ובין הנר. וכן אסור לשמש מטתו ביום שעזות פנים הוא לו. ואם היה תלמיד חכם שאינו בא להמשך בכך מאפיל בטליתו ומשמש. ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול.
